פסק-דין בתיק תא"מ 39819-03-11

2.         ראשיתו של הליך בבקשה לביצוע שטר: שני שיקים על סך 13,950 ש"ח כל אחד, משוכים ע"י הנתבעת. בדיון לפני הרשמת מיום 12/06/2011, ניתנה רשות להתגונן כשתצהירו של מר כהן מטעם הנתבעת שתמך ההתנגדות, מהווה כתב הגנה. בהמשך הגישו כאמור, שני הצדדים תצהירים מפורטים מטעמם.

3.         בתצהיר התובע נטען, כי הנתבעת חבה לו סך של סכומי קרן ומע"מ בסכום מצטבר העולה על סכום השטרות, בגין עבודות שביצע עבורה כדלקמן:

א.         סך קרן של 6,300 ש"ח ומע"מ בגין עבודות בעפולה. צורף חשבון על סך זה במכתב מיום 28/09/2010: מדובר בעבודות נטענות בנתג"ז בעפולה, לרבות הרכבת פח ותפר בשני מבנים. העבודה כללה נטילת מדידות לעבודה קשורה, כאשר בסיכומו של יום ייצרה הנתבעת או מי מטעמה את החומרים (פלשינגים מגולוונים) והתובע ועובדיו הגיעו לאתר והרכיבו אותם. מדובר בסך הכול על שלושה ימי הגעה לאתר.

ב.         סך קרן של 4,200 ש"ח ומע"מ בגין עבודות תיקון באשדוד: ביחס לעבודה שביצע התובע והסתיימה שמונה חודשים קודם, אך ניזוקה מציוד מכני כבד שפגע במבנה מצופה פח. העבודה כללה גם הובלה ממפעל בחולון עמו עובדת הנתבעת. צורף חשבון, אף הוא      מ-28/09/2010.

ג.          סך של 4,800 ש"ח שמגלם רכיב המע"מ שלא שולם ע"י הנתבעת עבור חשבונית 0167 -נספח א' לתצהיר התובע. מדובר בחשבונית מיום 24/08/2010 שהוצאה בגין עבודות בפרויקט רכבת יבנה.

ד.         יתרת החוב עבור אותו פרויקט של הרכבת ביבנה בסך של 25,000 ש"ח ומע"מ (לאחר תשלום חלק מן התמורה ע"י חברת שגב- ראה להלן).

4.         התובע הוא בעל העסק א.י ציפוי אלומיניום (שם מסחרי) שלפקודתו נמשכו השיקים. מדובר על עסק לציפוי אלומיניום וחיפויים (בין היתר). התצהיר מפרט גם את הרקע לתחילת שיתוף הפעולה של הצדדים בעבודות שביצע התובע עבור הנתבעת. עיקרה של התביעה מבחינה כספית מתייחס כאמורה לפרויקט הרכבת ביבנה. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם שימש התובע כקבלן משנה של הנתבעת, היינו האם האחרונה כשיטתו, הזמינה עבודתו והתחייבה כלפיו לתשלום, או ערבה כלפיו לחובות חברת שגב באותו פרויקט; גם אם התשלום לתובע בוצע לאורך חיי הפרויקט על ידי חברת שגב; או שמא מי שהזמין עבודתו הייתה חברת שגב, כאשר מנהל הנתבעת אמנם עמד איתו בקשר, אך זאת כמנהל עבודה בפרויקט בלבד, ומי שהיה אחראי לביצוע התשלום הינה אפוא, שגב (כך, לשיטת הנתבעת).

5.         התובע מפרט כי כל התנהלותו הייתה מול מנהל הנתבעת, מר כהן אלון, לו גם הגיש מדי חודש את החשבון. התובע מפרט טענות על התנהלות חובבנית, כביכול, באתר שגרמה להתמשכות העבודות מעבר למצופה ושלא בעטיו. בשלב מסוים החליטה שגב לעכב תשלומים, בשל התמשכות העבודות והודע לתובע כי שיק שניתן לו ע"י שגב על סך 17,400 ש"ח לא יכובד. לאחר שהייתה הבעיה אמורה להיפתר ולא נפתרה, בוצעה העברה בנקאית לחשבון התובע ולפי הנטען התיימר מר אלון כהן לקזזו שלא כדין, מתמורת עבודה שביצע התובע ברמת חובב. לאחר וויכוחים סוכם, כי מר אלון כהן יעביר תמורה על חשבון פרויקט רכבת יבנה בסך של 30,000 ש"ח ומע"מ; ואז העביר לו אלון ב-24/08/2010 את שני השיקים המעותדים נשוא התביעה: כל אחד מהם על סך 13,950 ש"ח. נמסר לו עוד שאת רכיב המע"מ בגין החשבונית 0167 שהוצאה על סך 34,800 ש"ח, תשלם הנתבעת לאחר מכן. קבלה הוצאה בהתאמה על סך 30,000 ש"ח.    ב-28/09/2010 נשלח לנתבעת חשבון סופי עבור פרויקט רכבת יבנה על סך של 50,000 ש"ח ומע"מ. שני השיקים שנזכרו חוללו, והוגשו כאמור לביצוע בתיק הוצל"פ 0215074111. התובע מדגיש כי אין בין השיקים נשוא התביעה המשקפים חוב של הנתבעת, לבין חובה של שגב אליו בגין עבודות אחרות, ולא כלום. התובע מאשר, כי בשלב מסוים נטלה על עצמה שגב במישרין את ביצוע הפרויקט ברכבת, כאשר הוא זומן לפגישה ובעל תפקיד בשגב ציין בפניו שמדובר בפרויקט שהיה משותף לשגב ולנתבעת; ולפיכך, הוא הסכים לשלם לתובע מחצית מהחוב שנותר (וכך אכן נעשה), ואת המחצית השנייה בסך 25,000 ש"ח ציין שעליו לדרוש מן הנתבעת.

6.         בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לטיב העבודה, כאשר הנתבעת טוענת לעבודה לא מקצועית מצד התובע שגרמה לפיגורים ונזקים, והתובע מתכחש לכך ומפנה לכך שביצע עבורה עבודות נוספות לשביעות רצונה.

7.         תצהיר הנתבעת ניתן ע"י מר כהן אלון. כאמור נטען שאכן הייתה היכרות מוקדמת (מעבודות אחרות) עם התובע, ואלון פנה אליו לצורך ביצוע עבודות בתחום מומחיותו בפרויקט הרכבת ביבנה; ואולם ההצעה הייתה להתקשרות ישירה בינו ובין חברת שגב, כאשר אלון מונה כמנהל עבודה בפרויקט ותו לא. את התשלום עבור שירותו זה היה אף הוא אמור לקבל משגב. אלון לא התקשר, לא אישית ולא באמצעות החברה הנתבעת שבבעלותו, עם אף לא אחד מהספקים או נותני השירותים. כל התשלומים בוצעו במישרין לגורמי הפרויקט על ידי חברת שגב.

במקביל שכרה הנתבעת את שירותי התובע במישרין לביצוע עבודות הרכבה (במסגרת עבודות חיפוי שקיבלה על עצמה הנתבעת בתחנות ניטור גז שונות). עבור עבודות חיפוי בפרויקט נשר שולם לתובע סך של 8,000 ש"ח לחיפוי שטח על פני 84.5 מ"ר, היינו כ-95 ש"ח למ"ר.

הנתבעת מציינת, כי התעריף הנהוג בענף בגין הרכבת חיפויים עומד על כ-80 עד 100 ש"ח למ"ר. בגין פרויקט תחנת צפית שולם לתובע סך כולל של 24,000 ש"ח על סמך תעריף של כ-100 ש"ח למ"ר, כאשר החיפוי היה בשטח 237.6 מ"ר. התובע גרם לנזק לנתבעת בשל פיגורים בפרויקט זה, כאשר בשל אותם פיגורים נדרשה לשלם שכר במה של 8,300 ש"ח במקום עלות של 3,300 ש"ח בלבד.

בפרויקט נוסף של מפעלי ים המלח דאג התובע לחיפוי של 67 מ"ר בלבד ושולם לו 17,000 ש"ח, היינו כ-253 ש"ח למ"ר. תעריף זה הינו למעלה מפי 2.5 מהתשלום המקובל בענף. אלון מבאר שהנתבעת הסכימה לתעריף זה בראש ובראשונה על מנת לסייע לתובע במצוקותיו הכלכליות והאישיות, אותן פרס בפני אלון.

בפרויקט אשדוד בגינו טוען התובע ליתרת חוב שולם 24,000 ש"ח לפי 100 ש"ח במקורב למ"ר, עבור שטח של 223 מ"ר, כאשר תשלום זה (לפני מע"מ) כבר כלל תוספת 2,000 ש"ח בגין תיקונים באתר. היו אכן נזקים שנגרמו לחיפוי בפרויקט בשל פעולות קבלנים אחרים, אלא שהדבר היה ידוע כבר בעת התשלום לתובע עבור עבודתו בפרויקט זה. עלות התיקון הנוסף שבוצע על ידי התובע הייתה כלולה באותם 2,000 ש"ח שכבר שולמו לו באין הוא זכאי אפוא לתוספת.

לגבי פרויקט עפולה שאף שם נטען לחוב, אלון מודה שהתובע אכן נשלח לביצוע מדידות (לפני שיתקין את הפלשינגים), אך תוצאות המדידה שמסר לנתבעת אבדו ולפיכך התבקש אכן לשוב ולבצע המדידות בתחנת אלון תבור עובר להרכבת הפלשינגים. אלון מציין, כי הנתבעת קיבלה עבור ההרכבה סך של 2,500 ש"ח ולכן הופתעה מדרישת התשלום של התובע (חוב הנתבע על ידו כאן) בסך של 6,300 ש"ח ומע"מ; אך שילמה לתובע תמורת עבודתו בתחנת אלון תבור באמצעות הגדלה משמעותית של התשלום בפרויקט אחר, פרויקט רמת חובב שנזכר גם הוא בתצהיר התובע. באותו פרויקט שולם לתובע סך של 45,000 ש"ח עבור חיפוי של 200 מ"ר - שוב למעלה מפי 2 מהמחיר הסטנדרטי בענף. התשלום המוגדל בוצע הן לאור הרגישות למצוקותיו הכספיות של התובע והרצון לסייע לו, והטעם השני היה כאמור טענותיו ביחס להרכבת הפלשינגים באלון תבור. הכול - למרות שסטייה של התובע מהתוכנית גרמה לקיזוז התמורה לנתבעת ע"י מזמין העבודה בסך של 955 ש"ח. נטען לנזק נוסף של 4,000 ש"ח בעטיו של התובע (מדידות לא נכונות שביצע) בשל הצורך בהזמנת חומרים והובלה כפולות. כמו כן, נשאה הנתבעת בעלות הסעה מיום 11/08/2010 של עובדי התובע בפעם בה עזב התובע את הפרויקט לצורך נופש משפחתי.

התובע טען בפני אלון כי שגב מעכבת לו תשלום בפרויקט יבנה. אלון הסכים לדבר עם שגב כדי לשחרר התשלום לתובע, אך במקביל הציע לו כי הנתבעת תיתן לו שתי המחאות על סך 13,950 ש"ח כל אחת, כמקדמה על חשבון עבודות עתידיות לא מוגדרות שיבצע עבור החברה. שוב - הדבר נעשה מתוך רצון לסייע, ומתוך הנחה שהתובע אכן יבצע אותן עבודות עתידיות, בשים לב למערכת יחסי העבודה ארוכת הטווח.

אלון מתכחש לכך שהוא או הנתבעת ערבו לתשלומים שהגיעו לתובע מאת שגב בפרויקט יבנה. השטרות ניתנו בשל מערכת יחסים חברית ועל סמך עבודות עתידיות, ומאחר והתובע מבקש לפרוע אותן מבלי שנתן או יתן תמורה, הרי שאין הצדקה להורות על ביצוע השטרות.